התכנית לשילוב סטודנטים חרדים במדעי מיפוי וגיאו-אינפורמציה

התכנית לשילוב סטודנטים חרדים במדעי מיפוי וגיאו-אינפורמציה
ראיון עם פרופ’ יהושע גרינפלד
מאת: שלי בן צבי עציוני
המחזור השלישי של תכנית שילוב החרדים במדעי מיפוי וגיאו-אינפורמציה נמצא בעיצומו, המחזור הראשון שסיים בסמסטר אביב תשע”ו, בו למדו 16 סטודנטים, כבר עובד בתחום. מקרב הסטודנטים שלומדים במחזור השני, שבו למדים 22 סטודנטים, חמישה סטודנטים הם מצטייני דיקן ושנים מצטייני נשיא. הבוגרים, הסטודנטים וכל המעורבים יעידו כי מדובר בסיפור הצלחה הנמצא כאן כדי להישאר ולהתפתח.
לפני כשבע שנים, ד”ר חיים סרברו, בוגר הטכניון ומנכ”ל מרכז מיפוי ישראל (מפ”י) דאז, הגה את רעיון התכנית. מחסור חמור בכוח אדם עודד חיפוש מקורות חדשים להרחבת קהילת המודדים בארץ בשיתוף עם מכללת בני ברק החרדית (מבח”ר). המכללה מאתרת מועמדים מעולים העוברים סינון ראשוני בעזרת מבחן תיל, שבהתאם לתוצאותיו נקבעת קבלתם לקדם מכינה. שיתוף הפעולה הייחודי בין הטכניון, מפ”י, מבח”ר, עמותת קידום מקצועי חרדי (קמ”ח) ועמותת ידידות טורונטו, הביאו להקמת התכנית ואישורה על ידי המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג).
המסלול הייעודי לשילוב חרדים במיפוי וגיאו-אינפורמציה נמשך כארבע וחצי שנים. מתוכם שנה וחצי של קדם-מכינה ומכינה בה מביאים את הסטודנטים לרמת בגרות במתמטיקה, אנגלית, פיזיקה והבעה. הקבלה למכינה נעשית על ידי היחידה לחינוך קדם אקדמי שבטכניון. קבלת הסטודנטים ללימודים בטכניון מתבצעת על סמך הישגיהם במכינה. לאחר המכינה הסטודנטים ממשיכים לשלוש שנים של לימודים לתואר ראשון במדעי מיפוי והגיאו-אינפורמציה והכשרה לקראת קבלת רישיון ‘מודד מוסמך’. לאחר מכן הסטודנטים יכולים להשתלב במגוון תפקידים בתעשייה, משרדי מדידה, הייטק, רשויות מקומיות ובמגזר הציבורי.
תוכנית החרדים מתקיימת בעיקרה במכללה שבבני ברק ובאופן חלקי בטכניון. במכללה מתקיימת בעיקר ההוראה הפרונטאלית, בעוד שבטכניון בחיפה מתקיימים החלקים המעשיים של הקורסים, כגון מעבדות או תרגולים מעשיים הדורשים תשתיות ייחודיות. מרבית התכנית מתקיימת בבני ברק במנותק מקמפוס הטכניון שבחיפה, מתוך התחשבות בהבדלי התרבות ומאמץ לשמר את אורח החיים הייחודי מבלי לפגוע בהזדמנות לרכוש השכלה מעולה ומקצוע. “ללא התכנית אותם סטודנטים מוכשרים לא היו מגיעים ללמוד בטכניון. רבים מהסטודנטים הינם בעלי משפחות, חלקם גם עם שמונה או עשרה ילדים. יש כאלו שאפילו חיתנו ילדים” מספר מנהל התכנית, פרופ’ יהושע גרינפלד מהיחידה להנדסת תחבורה וגיאו- אינפורמציה.
מה היה החזון מאחורי גיוס סטודנטים חרדים לתחום?
“החזון היה להנגיש את החרדים למקצועות פרודוקטיביים שדורשים לימודים אקדמיים. הרבה מהם מעוניינים לצאת לשוק העבודה אך מתקשים לפרוץ גבולות ומוצאים את עצמם במקצועות כמו הנהלת חשבונות או הוראה שלא תמיד מצריכים תואר אקדמי. אלו שכן הולכים לכיוון האקדמי במקרים רבים לומדים עריכת דין והשוק מוצף בזה ממילא ולא תמיד קל למצוא עבודה. התכנית שלנו נותנת להם אופציה לרכוש מקצוע מבוקש איתו יוכלו למצוא עבודה בקלות ובמהירות. אנחנו מציעים להם חכות, ולא דגים. כל הסטודנטים הם כאלו שלא רכשו שום מקצוע לפני, הם מגיעים מלימודי ישיבה”.
איך הגעת לרכז את התכנית?
“ד”ר חיים סרברו פנה לדיקן הפקולטה דאז פרופ’ ארנון בנטור וגם למבח”ר, סוכם שהמכללה תאתר את המועמדים ותקיים את הלימודים בגבולותיה. בדיוק חזרתי מ25 שנה כחבר סגל במכון הטכנולוגי ניו ג’רזי והגעתי לטכניון. הוצע לי להיות הרכז האקדמי של התכנית ולקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים. אני רואה את מטרת השילוב של האוכלוסייה הזו במקצועות פרודוקטיביים כמטרה עליונה. מעבר לריכוז האקדמי של התכנית, מהר מאוד הפכתי לאב הבית. אני נמצא בקשר שוטף עם הסטודנטים והמרצים, נמצא במכללה בבני ברק פעם בשבוע, אחראי על רישום, קבלת אישורים, פתרון בעיות אישיות, הכנת מערכת שעות וגיוס מורים ומתרגלים”.
האם נתקלתם בבעיות מיוחדות או קשיים?
“בתקופת הממשלה הקודמת, כשהתחילו לדבר על גיוס חובה של חרדים ושילוב חובה במעגל העבודה, זה יצר התנגדות גדולה בקרב הסטודנטים הפוטנציאליים והתקשינו לגייס סטודנטים באותו מחזור. תהליכים כאלו צריכים לבוא מהאוכלוסייה עצמה. ברגע שיש תחושה של כפיה, טבעי שהם יבנו חומה סביבם. ממחזור שני של 22 סטודנטים ירדנו למחזור שלישי של 11 סטודנטים. עכשיו המצב התאזן ועלינו חזרה למחזורים של 16 סטודנטים במחזור שלומד במכינה”. את כמות הסטודנטים הקטנה יחסית מסביר פרופ’ גרינפלד בשתי סיבות: “דרגת הקושי של הלימודים האלו היא גבוהה במיוחד, לרוב יותר מלימודים במכללה חרדית אחרת. בנוסף, אני סבור כי אם התכנית הייתה נפתחת לתחומים נוספים של הנדסה אזרחית, היו מגיעים עוד סטודנטים”.
כשעוסקים באוכלוסייה עם מאפיינים ייחודיים השונים מהסטודנט הישראלי הממוצע, נתקלים גם בבעיות אישיות מסוג חדש. “הסטודנטים מקבלים מלגות מחיה מהטכניון, קרנות של קמ”ח, מבח”ר ואגודת ידידי טורונטו. כמלגאים, מצופה מהם להגיע ללימודים כאילו זה מקום העבודה שלהם והנוכחות בשיעורים חובה. עם זאת, מדובר באוכלוסייה שנמצאת בשלב אחר בחיים מהסטודנט הממוצע בטכניון. היו למשל מקרים של גירושין שבעקבותיהם סטודנטים לא יכלו להגיע ללימודים עקב סידורי משמרות של הילדים. כהורים לילדים, לפעמים אפילו עשרה, קשה להישאר במכללה וללמוד לתוך הלילה כפי שאנחנו רואים את הסטודנטים שלנו בטכניון עושים. בדרך כלל אין להם אפשרות להשתמש במחשב או באינטרנט בבית. זה מצריך התארגנות אחרת”. למרות הקשיים, תהליך הסינון הקפדני ותכנית הלימודים המעולה מייצרת בוגרים מצוינים. מתוך 16 בוגרי המחזור הראשון, כולם סיימו את התואר ושניים מהם אפילו המשיכו למסלול של תואר מהנדס ארבע שנתי בטכניון. הארגון הלוגיסטי של התכנית גם הוא מורכב לא תמיד פשוט לאתר מרצים ומתרגלים. מוסיף פרופ’ גרינפלד, “לו”ז עמוס של חברי הסגל וסטודנטים לתארים גבוהים בטכניון מקשה על היכולת לנסוע ללמד בבני ברק”.
מה לגבי הצפי להמשך, האם התכנית צפויה להתרחב לתחומים נוספים?
“הפקולטה פתוחה להצעות להרחבת התכנית במתכונת דומה לתכנית של הסטודנטים הירושלמיים- שנתיים בבני ברק ושנתיים בטכניון. יש קושי ללמד את כל הקורסים בבני ברק גם מבחינת ציוד וגם מבחינת מרצים ומתרגלים. הנושא הזה נמצא בדיונים מול המכללה”.
האם יש אתגרים מיוחדים בהוראה של אוכלוסייה כזו?
“אנחנו מקבלים את הסטודנטים המצוינים ביותר במגזר החרדי. עם זאת, יש לזכור שהם מגיעים ללא רקע, ללא לימודי ליבה ולאחר שלא התמודדו מעולם עם שיטת הלימוד המקובלת בעולם האקדמי. רמת הסקרנות שלהם רבה מאוד וזה מפצה על הפערים. הם מגיעים מישיבות, שם רמת הניתוח והעמקה בכל פרט היא גבוהה ביותר והרבנים מעודדים שאלת שאילתות. בישיבות אין מבחנים, אלה “לומדים תורה לשמה”. כשמתמודדים עם החומרים של הטכניון, השיטה הזו לא מתאימה. יש חומר רב להספיק, מבחנים ויעדים לעמוד בהם, כך שחשוב לדעת להפריד את העיקר מהתפל. צריך לעבוד איתם על איך בכלל ניגשים למבחן, איך לנהל נכון את הזמן, משום שאין להם ניסיון בכך”. גודל הכיתות נשמר קטן, כ-20 סטודנטים, בכדי לאפשר שימת דגשים אלו. בנוסף קיימים קשיים רגילים מול החומר, אותם חווים סטודנטים מכל המגזרים. “אם הכיתות היו גדולות יותר, המתקשים היו הולכים לאיבוד. בדומה לטכניון, אנחנו מציעים להם סיוע של חונכות על ידי מתרגלים וסטודנטים מצטיינים משנים גבוהות יותר. בעיקרון אין פשרות מבחינת איכות התואר”.
האם הופקו לקחים מאז המחזור הראשון?
“הלקח הכי משמעותי הוא שהלימודים בבני ברק חייבים להתנהל בצמוד ללוח השנה האקדמי של הטכניון. הקורסים זהים לאלו שבטכניון כמו גם הסילבוסים. כשמדובר בקורס שיש בו קבוצות הרצאות מקבילות עם מבחן אחיד, הסטודנטים בתכנית נבחנים באותה בחינה באותה שעה. הפקולטות בהן הסטודנטים נדרשים לקחת קורסים כמו פיזיקה, אנגלית או מחשבים, דורשות אחידות מלאה בין המבחנים והעבודות ולכן לוחות השנה חייבים לחפוף”.
בוגרי המחזור הראשון כבר נכנסו לשוק העבודה. מה התגובות המתקבלות מהם?
“הבוגרים וגם המעסיקים מאוד מרוצים. בהתחלה היו חששות לגבי איך זה יסתדר בהתחשב בפערי התרבות וחוסר ההפרדה המגדרית בשוק העבודה, אבל משני הצדדים הרשמים טובים מאוד. כולם מצאו עבודות בשכר דומה לשל בוגרי הטכניון. יש דרישה רבה למקצוע. רובם השתלבו במשרדי מדידות ואני צופה שרבים יפתחו משרדים פרטיים בעוד שנים לא רבות”.

חיים שקופ- בוגר התכנית התלת שנתית שהמשיך לתואר מהנדס ארבע שנתי בפקולטה:

“אישית, אני לא רואה סתירה בין החרדיות ובין הרצון לרכוש מקצוע. אני יהודי חרדי גאה שרוצה להתפרנס בכבוד. למרות העולם האקדמי הערכים הדתיים שלי לא נפגעו ולא יפגעו”.
איך הגעת לתכנית החרדים?
“לאחר שסיימתי את הישיבה בגיל 25 הגעתי למבח”ר ובקשתי ללמוד מקצוע כלשהו, לא ידעתי בכלל מה אני רוצה ללמוד. בתור תלמיד ישיבה לא נחשפים כלל לאפשרויות ולא ידעתי מה האופציות העומדות בפני. ספרו לי במכללה על המסלול במיפוי וגיאו אינפורמציה ואני זוכר שהסתכלתי עליהם בעיני עגל משום שלא שמעתי מעולם על מסלול כזה. עצם הרעיון של לימודים לתואר בטכניון קסם לי משום שידעתי שזה המוסד האקדמי המוביל בישראל. בררתי על המקצוע, ועם הזמן התאהבתי ברעיון ובתחום”.
מה הוביל אותך לרצות ללמוד מקצוע?
“מאז שהייתי צעיר חשבתי על זה, אבל המסלול שאנחנו עוברים בתור חרדים הוא מאוד מסודר. עברתי מסלול חרדי קלאסי עם לימודים של 10 שנים בישיבה. קודם ישיבה קטנה ואז ישיבה גדולה והיה ברור שאני אסיים קודם את המסלול הזה בישיבות הכי טובות. אם רוצים ללמוד באקדמיה צריך להשלים בגרויות וזה לא דבר כל כך מקובל מבחינה חברתית ומבחינת השיוך הקהילתי. קיים חשש שאם מישהו יצא לעולם האקדמי הוא ייחשף לתרבות שונה וזה יקלקל את הערכים הדתיים שלו. לימודי חול הם שוליים בעולם החרדי. המתמטיקה שלי הייתה מאוד בסיסית. ידעתי קצת שברים וחילוק אבל אפילו אחוזים לא ידעתי כאשר הגעתי למכינה של הטכניון. לשמחתי המשפחה שלי קבלה את החלטתי ותמכה בי. ההורים שלי אנשי העולם הגדול אז לא היה קושי להסביר להם מדוע אני בוחר ללמוד מקצוע.. הלימודים בכולל הם מאוד קשים. מצד אחד אין מבחנים פורמאלים בישיבה, אבל הבחינה היא יום יומית. כל יום צריך לחשוב איך להתבלט, מה לחדש, איך להתמיד. מצפים שתלמד כל היום מהבוקר עד הערב והמלגה לאברך נשוי עומדת בסך הכל על 1800 ₪ לחודש. הרגשתי שעם משפחה אני לא אוכל להתקיים מזה. ראש הישיבה אמר לי שחבל לו שאלך.. אני אישית לא רואה סתירה. אני יהודי חרדי גאה שרוצה להתפרנס בכבוד. למרות העולם האקדמי הערכים הדתיים שלי לא נפגעו ולא יפגעו”.
מה ההבדל בין לימודים בבני ברק ללימודים בטכניון?
“שהגעתי לתכנית בבני ברק נדהמתי מההתגייסות של חברי סגל מהטכניון לטובת התכנית של החרדים. הלימודים בבני ברק היו הרבה יותר קשים מאשר בטכניון משום שאין שם סביבת לימודים תומכת (כמו שיש בספרית הפקולטה), צריך לשבת לבד בכיתה ולהכין שיעורי בית, אין במי להיעזר. אם נתקלנו בבעיה, למשל בתכנות, פנינו לאינטרנט לחפש את התשובה. אבל גם זה קשה משום שהאנגלית גם היא עקב אכילס של סטודנטים רבים שכלל לא נחשפו אליה עד המכינה. לצלוח את המסלול היה משימה לא פשוטה בפרט כשהתחלתי את המסלול בלי ילדים והיום אני עם שניים ולשמחתי אני כבר בסמסטר האחרון”.
מדוע בחרת להמשיך למסלול הארבע שנתי?
“מאותה סיבה שהלכתי מראש ללימודים. בחרתי בתואר ראשון בטכניון ולא במסלולים אחרים המוצעים לחרדים משום שרציתי ללמוד במקום הטוב ביותר. לאחר שסיימתי את המסלול התלת שנתי חשבתי שאני עוד צעיר ויש לי רק שני ילדים, ולא יהיה זמן יותר טוב ללכת עם המטרה שלי עד הסוף. אשתי מאוד תמכה בי. מעבר לזה, מאוד מעניין אותי העולם הטכנולוגי ועולם ההייטק ואני מאמין שתואר מהנדס ייתן לי יתרון בתחומים האלה גם בשוק התעסוקה”.
מה התכניות שלך להמשך?
“כרגע התחלתי לחפש עבודה. אני מחפש תפקיד בסביבה טכנולוגית שתשלב GIS, פיתוח ואוטומציה. כל החברים שלי מהמסלול בבני ברק מצאו עבודות בשכר מכובד, רובם כמודדיםוגם זו אופציה טובה. אני בהחלט חושב על תואר שני אבל הייתי רוצה קודם לרכוש ניסיון ולהיחשף לתחום מסויים שיעניין אותי לחקור אותו”.
איך זה ללמוד עם חילונים?
“למדתי להכיר את הטכניון ואת הסטודנטים ולי לא הייתה בעיה ללמוד עם חילונים. כולם מאוד נחמדים אבל מצד שני לא הייתי עסוק ביצירת קשרים חברתיים כי אני ממוקד מטרה- באתי ללמוד. אני בשלב אחר בחיים עם משפחה וילדים”.